לא ידוע בדיוק מתי היהודים הגיעו לליז'אנסק. ידוע כי באותה תקופה שבה הפכה ליז'אנסק לעיר(1397) שמשו היהודים גורם חשוב בתיעוש ובמסחור של כפרים בפולין והפיכתם לערים. יתכן כי השליטים המקומיים אף הזמינו יהודים לבוא ולהתיישב בליז'אנסק על מנת לתרום להתפתחותה הכלכלית.
כמו כן לאחר גירוש ספרד ב-1492 הייתה תנועה של יהודים למזרח אירופה וסביר להניח שחלקם הגיעו גם לאיזור גליציה.
בספר הזיכרון של העיירה מעיר העורך כי תעשיית הכותנה בליז'אנסק הייתה מאז ומתמיד בידי יהודים. במקור פולני הסוקר את תולדותיהם של יישובים שונים מוזכרים תושבי ליז'אנסק שעוסקים משנים קדומות בצביעת כותנה והעורך מציין כי ככל הנראה מדובר ביהודים.
במאה ה-16 בתקופת שגשוגה של העיר זרמו אל ליז'אנסק יהודים סוחרים בעלי מלאכה וחוכרי בתי מרזח ופונדקים וגובי מיסי דרכים. הם התיישבו בעיקר בכיכר השוק ושם בנו להם בתי אבן בני קומה אחת וחנויות.
בואו של רבי אלימלך בן רבי אליעזר ליפמן הידוע כרבי אלימלך מליז'אנסק להשתקע בעיר הביא לליז'אנסק תקופה של שגשוג. רבי אלימלך התיישב בליז'אנסק לאחר מותו של מורו המגיד ממזריץ בשנת 1772. יהודים ממקומות מרוחקים היו באים לחצרו של הרב והעיר הייתה למרכז יהודי רוחני. יהודים הגיעו למקום לשם דיונים דתיים על תפקידו של הצדיק ביהדות.
העלייה לרגל לחצר הרב הביאה רווחה כלכלית לתושבי העיר ובמיוחד ליהודי ליז'אנסק כיוון שהמבקרים לנו באכסניות שבבעלותם וקנו בחנויותיהם. כמו כן התפתחה מעין תעשיית תיירות שהביאה להתפתחות של תעשיית יי"ש ויינות בעיר.
אחרי פטירתו של רבי אלימלך בשנת 1787 התרכזה העלייה לרגל בשני מועדים. יום פטירתו של הרב בכ"א באדר ובימים הנוראים בהם באו יהודים להשתטח על קברו של הרבי ולבקש בקשות.
ב-1884 חיו בעיירה כ-5000 תושבים, קרוב למחציתם יהודים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיעו הציונות גם לליז'אנסק ומשכה בעיקר את הצעירים. קמו מפלגות דתיות ציוניות ודתיות אנטי ציוניות ותנועות נוער הקשורות אליהן. קמו גם מפלגות ציוניות חילוניות ותנועות נוער נלוות.
ההרגשה של הנוער היהודי בליז'אנסק בתקופה ההיא הייתה הרגשה של דשדוש במקום בלי התקדמות. רוב הצעירים עבדו אחרי סיום בית הספר היסודי אצל אבוהתים. חלקם המועט למד בגימנסיה. הלימודים בגימנסיה היו יקרים והתקיימו גם בשבתות והיהודים שלמדו בה סבלו מיחס אנטישמי של מורים ועמיתים ללימודים. לאחר סיום הלימודים לא נמצאה לבוגרים היהודים תעסוקה בגלל יהדותם. רוב הצעירים חלמו על עלייה לארץ ישראל או הגירה לארצות אחרות מעבר לים. הציונות הייתה אחת הדרכים לעתיד טוב יותר.
בספטמבר 1939 נכבשה ליז'אנסק על ידי הגרמנים. בתחילה הטילו מטוסים גרמנים מספר פצצות על העיר ובערב ראש השנה נכנסו הגרמנים לעיר. ביום השני של החג שרפו הגרמנים את בית הכנסת. בערב סוכות יצא צו שכל היהודים חייבים לעזוב את העיר. היהודים התכנסו בכיכר השוק והגרמנים הובילו אותם לעבר השני של נהר הסן לכיוון השטח שבשליטת הרוסים. לפני שחצו את הגשר לצד השני החרימו מהם את כל חפצי הערך שהיו ברשותם.
אלו שלא רצו לעזוב הוכנסו לגטו שאליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה. זה היה גטו ללא גדר והיו בו כ-40 משפחות בשטח קטן. מותר היה לצאת רק בין השעות 8-10 בבוקר ושעה אחת אחרי הצהריים לקנות מצרכי מזון. הגברים נלקחו לעבודה ובין השאר הוטל עליהם לעקור מצבות מבית הקברות, להעביר אותן לכיכר השוק ולרצף בהן את הרחבה מסביב. נשים נלקחו לעבודות בית שונות אצל הגרמנים. ב-1940 נדרשו היהודים לענוד את הטלאי. היה זה טלאי לבן עם מגן דוד כחול שנענד על השרוול. הגרמנים הוציאו מדי פעם קבוצת יהודים אל מחוץ לגטו וירו בהם. חלק מהיהודים נספו בגטו ברעב ובמחלות. ב-1942 הובילו את רוב היהודים שנותרו אל מחוץ לגטו והרגו אותם.
כמעט כל יהודי ליז'אנסק שעברו את המלחמה ונשארו בחיים ניצלו דווקא הודות להגליה אל השטח הרוסי שמעבר לסן
כמו כן לאחר גירוש ספרד ב-1492 הייתה תנועה של יהודים למזרח אירופה וסביר להניח שחלקם הגיעו גם לאיזור גליציה.
בספר הזיכרון של העיירה מעיר העורך כי תעשיית הכותנה בליז'אנסק הייתה מאז ומתמיד בידי יהודים. במקור פולני הסוקר את תולדותיהם של יישובים שונים מוזכרים תושבי ליז'אנסק שעוסקים משנים קדומות בצביעת כותנה והעורך מציין כי ככל הנראה מדובר ביהודים.
במאה ה-16 בתקופת שגשוגה של העיר זרמו אל ליז'אנסק יהודים סוחרים בעלי מלאכה וחוכרי בתי מרזח ופונדקים וגובי מיסי דרכים. הם התיישבו בעיקר בכיכר השוק ושם בנו להם בתי אבן בני קומה אחת וחנויות.
בואו של רבי אלימלך בן רבי אליעזר ליפמן הידוע כרבי אלימלך מליז'אנסק להשתקע בעיר הביא לליז'אנסק תקופה של שגשוג. רבי אלימלך התיישב בליז'אנסק לאחר מותו של מורו המגיד ממזריץ בשנת 1772. יהודים ממקומות מרוחקים היו באים לחצרו של הרב והעיר הייתה למרכז יהודי רוחני. יהודים הגיעו למקום לשם דיונים דתיים על תפקידו של הצדיק ביהדות.
העלייה לרגל לחצר הרב הביאה רווחה כלכלית לתושבי העיר ובמיוחד ליהודי ליז'אנסק כיוון שהמבקרים לנו באכסניות שבבעלותם וקנו בחנויותיהם. כמו כן התפתחה מעין תעשיית תיירות שהביאה להתפתחות של תעשיית יי"ש ויינות בעיר.
אחרי פטירתו של רבי אלימלך בשנת 1787 התרכזה העלייה לרגל בשני מועדים. יום פטירתו של הרב בכ"א באדר ובימים הנוראים בהם באו יהודים להשתטח על קברו של הרבי ולבקש בקשות.
ב-1884 חיו בעיירה כ-5000 תושבים, קרוב למחציתם יהודים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיעו הציונות גם לליז'אנסק ומשכה בעיקר את הצעירים. קמו מפלגות דתיות ציוניות ודתיות אנטי ציוניות ותנועות נוער הקשורות אליהן. קמו גם מפלגות ציוניות חילוניות ותנועות נוער נלוות.
ההרגשה של הנוער היהודי בליז'אנסק בתקופה ההיא הייתה הרגשה של דשדוש במקום בלי התקדמות. רוב הצעירים עבדו אחרי סיום בית הספר היסודי אצל אבוהתים. חלקם המועט למד בגימנסיה. הלימודים בגימנסיה היו יקרים והתקיימו גם בשבתות והיהודים שלמדו בה סבלו מיחס אנטישמי של מורים ועמיתים ללימודים. לאחר סיום הלימודים לא נמצאה לבוגרים היהודים תעסוקה בגלל יהדותם. רוב הצעירים חלמו על עלייה לארץ ישראל או הגירה לארצות אחרות מעבר לים. הציונות הייתה אחת הדרכים לעתיד טוב יותר.
בספטמבר 1939 נכבשה ליז'אנסק על ידי הגרמנים. בתחילה הטילו מטוסים גרמנים מספר פצצות על העיר ובערב ראש השנה נכנסו הגרמנים לעיר. ביום השני של החג שרפו הגרמנים את בית הכנסת. בערב סוכות יצא צו שכל היהודים חייבים לעזוב את העיר. היהודים התכנסו בכיכר השוק והגרמנים הובילו אותם לעבר השני של נהר הסן לכיוון השטח שבשליטת הרוסים. לפני שחצו את הגשר לצד השני החרימו מהם את כל חפצי הערך שהיו ברשותם.
אלו שלא רצו לעזוב הוכנסו לגטו שאליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה. זה היה גטו ללא גדר והיו בו כ-40 משפחות בשטח קטן. מותר היה לצאת רק בין השעות 8-10 בבוקר ושעה אחת אחרי הצהריים לקנות מצרכי מזון. הגברים נלקחו לעבודה ובין השאר הוטל עליהם לעקור מצבות מבית הקברות, להעביר אותן לכיכר השוק ולרצף בהן את הרחבה מסביב. נשים נלקחו לעבודות בית שונות אצל הגרמנים. ב-1940 נדרשו היהודים לענוד את הטלאי. היה זה טלאי לבן עם מגן דוד כחול שנענד על השרוול. הגרמנים הוציאו מדי פעם קבוצת יהודים אל מחוץ לגטו וירו בהם. חלק מהיהודים נספו בגטו ברעב ובמחלות. ב-1942 הובילו את רוב היהודים שנותרו אל מחוץ לגטו והרגו אותם.
כמעט כל יהודי ליז'אנסק שעברו את המלחמה ונשארו בחיים ניצלו דווקא הודות להגליה אל השטח הרוסי שמעבר לסן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה